שם
דואר אלקטרוני
התרשמות כללית מהאתר
התמצאות וניווט
עיצוב ונראות
על מה תשמח לקרוא עוד

24-02-2011

ראיון עם נעם גולדשטיין, סמנכ"ל תשתיות במפעלי ים המלח על עליית המפלס

כתוצאה מתהליכי אידוי בים המלח, שוקעים מדי שנה 20 ס"מ של מלח אל קרקעית האגן הדרומי ובעצם "מגביהים" אותה, ואת מפלס המים. ערכנו ראיון עם נעם גולדשטיין, סמנכ"ל תשתיות במפעלי ים המלח, בנוגע לעליית המפלס בים המלח, ולהגנות הזמניות והקבועות המתוכננות כפתרון לבעיה זו.

נעם ספר לנו, כיצד ניתן למנוע את עליית המפלס של ים המלח?

אי אפשר למנוע את העלייה של המפלס, מכיוון שאי אפשר לעצור את השמש- כשהשמש זורחת מתרחש האידוי, והמלח שוקע על הקרקעית.  שקיעת המלח גורמת למפלס המים בבריכה לעלות.

הדרך היחידה לעצור את עליית המפלס היא לקצור את המלח- לפנות את המלח ששוקע. מדובר בכמויות גדולות מאוד של מלח, 16 מיליון קוב בשנה (רק לשם השוואה, 16 מיליון קוב הוא הגודל של מזבלת חירייה). המלח שייקצר  נעביר יועבר  לאגן הצפוני. ומכיוון שהאגן הצפוני רווי במלח הוא לא יומס וישקע על הקרקעית.

חשוב לציין כי המצב היום הוא שים המלח הטבעי הוא ממצדה צפונה, ובעצם כל ה"ים" שלחופו נמצאים המלונות הוא בריכה מספר 5 (בריכת אידוי של מפעלי ים המלח). בריכה מספר 5 אינה "בריכת שחייה" אלא 80 קמ"ר של מים, 1.6 מגודלה של ת"א, חצי מהכנרת, ובתוכה הרבה מלח לקצור.

מהם הפתרונות הזמניים בהם נוקטים המפעלים כדי להתמודד עם עליית המפלס?

אנו מרכזים את רוב המאמצים היום הם בהגנה על החוף אבל זה לא משהו שיכול להמשיך לנצח. ההגנה היום מתאפיינת בהגבהת סוללות מול בתי המלון, בשאיבת מי תהום ובהגבהת תשתיות שונות. לפי התחשיבים פתרון הקבע צריך  להסתיים עד שנת  2017.

מהן החלופות לקציר המלח שהוצעו, ומדוע הן אינן מקובלות על המפעלים וגורמים אחרים?

שתי החלופות הן בניית לגונה (באמצעות סוללת מלח גבוהה) והעתקת בתי המלון למפלס גבוה יותר. שתי החלופות הן זמניות ואמורות לאפשר "מרווח נשימה" עד שיתבצע קציר מלח. לא מדובר בהרבה שנים של מרווח נשימה, כ10-15 שנים לכול היותר. בסופו של דבר נהיה חייבים לבצע קציר מלח. מדובר בהוצאה כספית ניכרת והפתרון של הקציר המלא- פתרון הקבע, הוא היחידי שיאפשר הגנה ויציבות ארוכת טווח לסביבה ותיירות.

הרציונל בחלופה שכוללת העתקת בתי המלון הוא: ניקח שישה בתי מלון מיושנים, נעתיק אותם ממקומם, ונבנה בתי מלון חדשים על פי אמות מידה של חו"ל. הרציונל הוא שדרוג תיירותי, אבל הבעיה בפתרון הזה הוא הפיכת המקום הזה של חוף ים המלח לאזור של הרס ובנייה תמידיים. זה ודאי לא יהיה טוב לא לתעשייה ולא לתיירות. זה גם פתרון זמני בניגוד לקציר שהוא פתרון קבע. הבעייה העיקרית מבחינתנו היא שאנו חוששים שפרויקט העתקת המלונות לא יעמוד בלוחות הזמנים ואז נגיע לקונפליקט גדול מול התיירות.

מאוד נדיר שגם הארגונים הירוקים, גם מפעלי ים המלח וגם הנהלת המלונות מגיעים להסכמה בקשר לנושא כלשהו. מי אם כן אחראי לקבלת ההחלטה החשובה הזו?

השילוב הוא אכן נדיר שכן מדובר בבעלי אינטרסים שונים שבעצם רוצים את אותו הדבר. כולנו תומכים באותה חלופה, כי כולנו מבינים שיש חלופה אחת שתתן שקט ויציבות למפלס ים המלח.

ההחלטה באשר לפתרון לעליית המפלס צריכה להתקבל על ידי הממשלה- והיא טרם קיבלה החלטה. מחכים עכשיו לעמדתו של שר התיירות שהוא הממונה על הנושא מטעם המדינה. על הממשלה  להחליט במהרה, שכן לוחות הזמנים אינם מאפשרים להמתין, עד 2017 עלינו לסיים את יישום הפתרון והקמתו תארך 6 שנים לפחות.

אנחנו מקווים שיחליטו על קציר מלא, כדי שבמהירות נוכל להתחיל ליישם את הפתרון.

תודה רבה  לך נועם, סמנכ"ל תשתיות במפעלי ים המלח.

הוסף תגובה






דוח אחריות תאגידית