שם
דואר אלקטרוני
התרשמות כללית מהאתר
התמצאות וניווט
עיצוב ונראות
על מה תשמח לקרוא עוד

11-10-2012

יש אחראי בים המלח

טובי שור, ראש מערכת תשתיות, מפעלי ים המלח

מרב מיכאלי פרסמה לפני מספר ימים מאמר זועם על מצב החופים בישראל. מהכנרת בצפון, דרך הים התיכון ועד ים המלח, היא קובלת על ההזנחה, על הנזקים ועל הפקעת המשאב מידי הציבור. חלק ניכר ממאמרה מוקדש למצבו ה"עגום" לכאורה של ים המלח.

יתכן שיש צורך ברפורמה בניהול החופים במדינת ישראל, אך לא פחות מכך מומלץ לרדת לרגע  לקרקע העובדות המוצקות ולעמת את המציאות בשטח עם הדעה הרווחת בציבור. אני משוכנע שהציבור יופתע לגלות מה גדול הפער בין התפיסה לבין מציאות זו.

בואו נדבר קצת על ה"טרגדיה" לכאורה של ים המלח, שמוזכרת ברשימתה של מיכאלי.

מתקופות קדומות מפלס ים המלח עובר שינויים קיצוניים לכאן ולכאן. בתקופות גשומות שני האגנים שלו – הצפוני והדרומי – היו מלאים ואילו בתקופות שחונות התייבש האגן הדרומי ששימש מעין "גורם מאזן" של הים, וחוזר חלילה. המוביל הארצי, הטיית מי הירדן והגידול בצריכת מי שתייה ומים לחקלאות בישראל, בירדן וברשות הפלסטינית, יחד עם השמש החרוצה שאיננה מחמיצה ולו יום עבודה אחד – כל אלה הביאו לירידה של 90% ויותר בכמות המים הזורמים לים המלח.

אין אפוא אמת בטענה שמפעלי ים המלח אחראים ל"שליש" מירידת המפלס. פעילות המפעלים, המתבססת על אידוי טבעי, תורמת לכל היותר לכחמישית מירידת המפלס. לכן, גם אילו מחר היו נסגרים מפעלי ים המלח, לא הייתה נעצרת ירידת המפלס וכל תופעות הלוואי הנלוות אליה, כגון התפתחות בולענים, היו נמשכות.

יתרה מזו: אלמלא פעילות מפעלי ים המלח, האגן הדרומי היה יבש כבר לפחות שלושה עשורים בשל נסיגת מפלס הים. ועם זאת, ראו זה פלא, 14 בתי מלון מצויים לחופי האגן הדרומי ומיליון תיירים מגיעים מדי שנה לנפוש בהם. מישהו מהמבקרים הרבים הללו העלה אי-פעם בדעתו שמדובר במקווה מים שהיה חרב אם לא היה מקבל מים באופן מלאכותי בחסות מפעלי ים המלח?

מפעלי ים המלח מפיקים אשלג מתוקף זיכיון שניתן להם על ידי המדינה ותמורת זיכיון זה הם משלמים מדי שנה למדינה תמלוגים בשווי מאות מיליוני ש"ח. בנוסף, חלק ניכר מהרווחים של המפעלים חוזרים כדיבידנד לציבור, המחזיק באופן ישיר ועקיף שבעים אחוז ממניות כיל, החברה האם של מפעלי ים המלח.

האשלג ומינרלים נוספים, המופקים מים המלח, משמשים כמוצרים חיוניים בחקלאות, בתעשיית המזון, בתעשיית התרופות ובתעשיות נלוות אחרות, שאת מוצריהן אנו צורכים מדי יום, מדי שעה.

תעשייה זו מספקת פרנסה לעשרות אלפי משפחות בנגב באופן ישיר ועקיף והיא אבן הראשה של החיים בנגב. מפעלי ים המלח, כחלק מתפיסת האחריות הקהילתית של כיל, משולבים באופן מלא במרקם הפעילות הכלכלית והחברתית בנגב: מאספקת פרנסה שוטפת לחלק ניכר מתושביו ועד לפעילות ענפה ומגוונת בתוך הקהילה. קשה לדמיין את התפתחות הנגב ללא הקטר המוביל בדמותה של כיל בכלל ומפעלי ים המלח בפרט.

כך שהאמירה "לא רק למשפחת עופר מגיע ליהנות מים המלח" אולי יפה לרייטינג ולטוקבקים, אך אין לה אחיזה של ממש במציאות.

נטען במאמר, כי ים המלח אינו רלוונטי ואינו נגיש לציבור. אני משוכנע שבעלי בתי המלון השוכנים, כולם, לחוף האגן הדרומי (המלאכותי) של ים המלח חושבים אחרת ועם מיליון תיירים שפוקדים כל שנה את המלונות הללו מיותר להתווכח. ים המלח היה ועודנו רלוונטי, ועוד איך רלוונטי, ואין ספק שהוא נגיש לכל מי שמבקש ליהנות מיופיו. כל מה שצריך, זה לרצות להגיע אליו.

לסיכום, מעבר להעמדת הדברים על דיוקם, חשוב לי גם להזמין את כל מי שחפץ בכך לבוא ולראות במו עיניו את המציאות, ולהתרשם בעצמו האם אמנם קיים פער בין ה"אמיתות" לכאורה שתפסו חזקה באמצעי המדיה השונים לבין מה שקורה באמת.

אין לי ספק שאין כמו מראה עיניים ולכן אנחנו מזמינים את כולכם לבוא, להתרשם, לשמוע הסברים, לשאול שאלות ולראות במו עיניכם את ההבדל בין מה שראיתם בעיני רוחכם לבין מה שקיים בשטח. כולנו מכירים את מה ששרה הזמרת (הבאר-שבעית אגב…) על הדברים שרואים משם, ולגבי ים המלח נדמה שאמירה זו נכונה שבעתיים.

ההזמנה אפוא פתוחה.

פורסם גם ב"הארץ אונליין" 10.10.2012

הוסף תגובה






דוח אחריות תאגידית