שם
דואר אלקטרוני
התרשמות כללית מהאתר
התמצאות וניווט
עיצוב ונראות
על מה תשמח לקרוא עוד

14-07-2011

מזרימים חיים לים המלח

מאת מערכת בלוג מפעלי ים המלח

מצבו הטופוגרפי הייחודי של ים המלח, יחד עם ניצול מי הירדן והכנרת לשתיה והשקיה, גרמו לירידה חדה במפלס האגן הצפוני של ים המלח וכמעט גרמו לחיסול החלק הדרומי שלו. ובכל זאת, אנחנו רואים את התיירות המשגשגת באזור ואת הימה הנהדרת שפרושה לרגלינו. מה הקשר של מפעלי ים המלח לכל זה?

מלונות ים המלח, שהוקמו לפני קרוב לארבעים שנה, מושכים אליהם כל שנה כמיליון תיירים מהארץ ומחו"ל, שבאים ליהנות מנופיו הבראשיתיים של האזור ומסגולותיו הרפואיות הייחודיות של ים המלח. כידוע, בתי המלון מרוכזים בחוף האגן הדרומי של ים המלח ולא בחלקו הצפוני בשל ריבוי הבולענים בחלק הצפוני.

אבל לא רבים יודעים שחלקו הדרומי של ים המלח אינו טבעי כבר שנים רבות. המוביל הארצי הוקם ב-1964, והוא שואב את מימי הכנרת כדי להשקות ולספק מי שתייה למרכז ולדרום הארץ, היבשים יותר. כחלק מפרויקט המוביל הארצי  הוקם גם הסכר בדגניה, שחוסם את זרימת המים ממנה אל הירדן הדרומי המוביל לים המלח (ובכך מונע את התייבשות הכנרת). באופן דומה נוהגות גם המדינות הגובלות איתנו: מפעלי מים הוקמו גם בלבנון, סוריה וירדן, השואבות מים ממקורות הירדן ומפסיקים כמעט כליל זרימת מים מהירדן לים המלח. הפסקת זרימת המים אל ים המלח היא הגורם המרכזי לירידת מפלסו עם השנים.

גובה קרקעית ים המלח באגן הדרומי גבוה משמעותית ולכן הוא רדוד יותר מהאגן הצפוני. כתוצאה מכך ירידת מפלס הים הובילה להתייבשות האגן הדרומי כאגן טבעי של הים.

זה בוודאי ישמע לכם מוזר, כיוון שאנחנו מכירים את האזור ורואים את חלקו הדרומי של ים המלח בכל ביקור במלונות והוא מלא במים. ובכן, מדובר בבריכת אידוי ענקית ומלאכותית, בגודל 80 קמ"ר – פעם וחצי משטחה של תל אביב!

מדוע צריך בריכת אידוי?

ירידת מפלס ים המלח יצרה מצב בו האגן הדרומי היה עלול להתייבש. כדי למנוע מצב זה, הקימו "מפעלי ים המלח" משאבות רבות עוצמה שמזרימות מים מהחלק הצפוני אל החלק הדרומי, ובכך מחזירות לחיים את חלקו הדרומי של ים המלח. כתוצאה מכך ים המלח ממשיך להתקיים באגן הדרומי  יחד עם האידוי הטבעי של כ-150 מיליון קוב מים מדי שנה.

בריכת אידוי נדרשת לתהליך הייצור הייחודי והידידותי לסביבה של מפעלי ים המלח, שכולל שקוע מינרלים על קרקעית הבריכה באמצעות אנרגיית השמש. כחלק מתהליך זה שוקע גם מלח שולחן לקרקעית הבריכה – אותה בריכה שלחופה שוכנים בתי המלון.

בחודשים האחרונים עולה שוב לכותרות נושא הצפת המלונות בחלקו הדרומי של ים המלח, שעלולה להיגרם בעקבות הצטברות המלח על הקרקעית ועליית המפלס כתוצאה מכך. אחד הפתרונות המוצעים לכך הוא קציר של המלח שהצטבר והעברתו לאגן הצפוני של הים, דבר שייצב את המפלס של האגן הדרומי ויאפשר למלונות להמשיך ולהתקיים לאורך שנים רבות, ללא סכנת הצפה.

11-07-2011

ים המלח, הסיפור האמיתי

הסיפור האמיתי שפרסמה מפעלי ים המלח בידיעות אחרונות, יולי 2011.

כבר ארבעים שנים שבתי המלון לאורך החוף הדרומי של ים המלח מושכים אליהם, בכל שנה, כמיליון תיירים מהארץ ומהעולם. התיירים מגיעים לנפוש ברצועת החוף הקדומה ולהשתכשך (או סתם לצוף על הגב) באתר שמסעיר את דמיונו של האדם מאז ימי התנ"ך. אבל, האמת היא שרק תודות לבריכת ענק (פעם וחצי משטחה של ת"א – יפו) אליה מוזרמים המים באופן מלאכותי, קיים החוף של ים המלח שכולנו מכירים. מתקשים להאמין? עובדה. מאז הוקם המוביל הארצי בשנות השישים של המאה הקודמת והקמת מפעלי מים נוספים באזור, זרימת המים לים המלח נפסקה כמעט כליל. התוצאה: החלק הדרומי של ים המלח, שקרקעיתו גבוהה יותר, התייבש כליל. למרבה המזל, מפעלי ים המלח מזרימים מים לבריכות ענק המדמות את הים  ומהוות את התשתית שמאפשרת לכולנו ליהנות מים ובתי מלון לחופו. מפעלי ים המלח, מזרימים חיים לים המלח.

מי שעקב בשנה האחרונה אחר דיווחי התקשורת, לא יכול היה להחמיץ את העיסוק התקשורתי המגוון והמוגבר בים המלח. מחד, ים המלח נכנס לרשימה המצומצמת של אתרי טבע שעלו לגמר התחרות הבינלאומית היוקרתית: "שבעת פלאי עולם הטבע". ומאידך, אחרי שנים ארוכות בהן איימה סכנת הצפה על המלונות לאורך חופו הדרומי של ים המלח, התקבלה בימים אלה המלצה לאמץ את הפיתרון שהציעו התאחדות בתי המלון, המועצה האזורית תמר, הגופים לשמירת הסביבה ומפעלי ים המלח ולבצע 'קציר מלח' שימנע את ההצפה ויציל את אתרי התיירות.  במקביל, כבר שנים ארוכות מספרים לנו שים המלח מתייבש ונעלם. מבולבלים? בצדק. הגיע הזמן לספר את הסיפור האמיתי של ים המלח.

המוביל הארצי ייבש את ים המלח

משחר ההיסטוריה ים המלח מתכווץ ומתרחב חליפות. בתקופות גשומות אגן ההיקוות של הים התרחב, ובתקופות שחונות הוא התכווץ. הנדנדה הזו נמשכה, עד שב-1964 הוקם 'המוביל הארצי'. כידוע, 'המוביל הארצי', הוא קו המים העיקרי של מדינת ישראל, במסגרתו מובלים מי הכנרת  לברזים של רובנו, כמו גם לשדות ולפרדסים. הבעיה: אין עודף מים במדינת ישראל, אותם מים שזורמים אצלנו בברז, הם בדיוק אותם מים שאינם זורמים מהכנרת לים המלח.

גם היום אנחנו רואים בהקמת ה'מוביל הארצי' מפעל  ציוני כביר, יחד עם זאת  חשוב להכיר גם את המחיר שהוא גבה. במילים אחרות: כדי שהכנרת לא תתרוקן בשל שאיבה מוגברת, נחסם סכר דגניה והופסקה כמעט כליל זרימת המים בירדן הדרומי, שהוא ספק המים העיקרי של ים המלח. אם עד הפעלת המוביל הארצי זרמו מהכנרת דרך הירדן הדרומי אל ים המלח למעלה מ-1.4  מיליארד קוב בכל שנה, הרי שמאז שפועל המוביל הארצי (כמו גם מפעלי מים נוספים שהוקמו בארצות שכנות), כמות המים שזורמת לים המלח הצטמצמה ביותר מ-90 אחוז.

מאחר שבכל שנה מאבד ים המלח מאות מיליוני קוב מים בשל אידוי טבעי, ההשפעה של הפעלת המוביל הארצי על מפלס ים המלח הייתה מיידית ודרמטית. משום שקרקעית האגן הדרומי של הים (החלק שנמצא מדרום ללשון המפורסמת) גבוהה משמעותית מקרקעית האגן הצפוני, ירידת מפלס הים קטעה כליל את אספקת המים לאגן הדרומי, כך שלמעשה, מאז אמצע שנות השבעים הוא חדל  להתקיים כימה טבעית והתייבש.

אגן מלאכותי כמשאב לתיירות ולתעשייה

"התייבש"(?!). יש להניח שבשלב זה אתם מרימים גבה. הלא לחופו של האגן הדרומי של ים המלח, באזור שפך זהר ועין בוקק, מרוכזת עיקר התיירות בים המלח.  בדיוק באזור זה ממוקמים 14 בתי מלון, ובכל שנה  פוקדים את האזור כמיליון תיירים מהארץ והעולם להשתכשך במי הים. אז על מה, לכל הרוחות, מדובר? ובכן, זה אולי ישמע מוזר, אבל כל התיירות המשגשגת הזו מתקיימת לחופה של בריכה ענקית ומלאכותית (המשתרעת על-פני 80 קמ"ר –  למעלה מפעם וחצי מהשטח של תל-אביב יפו) שהקימו מפעלי ים המלח לפני  כארבעים שנים לאחר שהאגן הדרומי הטבעי של ים המלח התייבש.  כאן המקום להזכיר כי בשל בעיית הבולענים הנפוצה באגן הצפוני של ים המלח לא ניתן להקים שם אזורי תיירות ובתי מלון.

כאמור, כתוצאה מהקמת המוביל הארצי ופעילות אגירה ושאיבה בירדן ובסוריה, זרימת המים מהירדן לים המלח נפסקה כמעט כליל ובאופן מעשי האגן הדרומי חרב.

בדיוק בנקודה זו נכנסו מפעלי ים המלח לפעולה. כדי שניתן יהיה להמשיך  לקיים את האגן הדרומי של ים המלח, הוקמה תחנת שאיבה שתתגבר על הפרש הגבהים ותעביר מים מחלקו הצפוני של הים לבריכת הענק שהוקמה באגן הדרומי. כתוצאה מכך ים המלח ממשיך להתקיים באגן הדרומי  יחד עם האידוי הטבעי של כ-150 מיליון קוב מים מדי שנה.

האגן הדרומי של ים המלח משמש היום הן לתיירות והן לתעשייה (כחלק עיקרי של מערך הייצור של מפעלי ים המלח), שיכולות לפעול ביחד ובמקום אחד בשל תהליך הייצור הייחודי של מפעלי ים המלח. מדובר בתהליך יחיד מסוגו בעולם, והוא טבעי לחלוטין וידידותי לסביבה.  תהליך זה מתבסס על אנרגיית השמש וכוח הכבידה:  כתוצאה מהאידוי הטבעי שוקע מלח השולחן ומינרלים נוספים באגן הדרומי, בדיוק כפי שהוא שוקע  באגן הצפוני.

כך, האגן הדרומי של ים המלח  ממשיך לחיות למרות נסיגת הים הטבעי. באופן אירוני ומאוד לא הוגן, רווחה לאורך השנים תפיסה שגויה כי ירידת מפלס ים המלח נובעת בעיקר מפעילות 'מפעלי ים המלח'. האמת, כמובן, שונה לחלוטין. לא רק שהמפעלים אינם הבעיה של הים – ביותר ממובן אחד, 'מפעלי ים המלח' הם הפיתרון. עכשיו ברור כי בזכות  'מפעלי ים המלח' והזרמת המים שהם מבצעים לאורך עשרות שנים, חלקו הדרומי של ים המלח קיים ומתפקד גם כאתר תיירותי ראשון במעלה של מדינת ישראל.

תעסוקה לכ-30,000 משפחות

למעשה, לא זה בלבד ש'מפעלי ים המלח' אחראים לעובדה שיש ים שניתן לנפוש בו  הם גם אחראים באופן ישיר ל-9,000 מקומות תעסוקה (כולל בבתי המלון), ומשפיעים על תעסוקה של כ-30,000 משפחות, בעיקר  בערי הדרום, דוגמת  דימונה, באר שבע וערד.

צריך לזכור גם,  שבזכות בריכת הענק שהקימו מפעלי ים המלח, מדינת ישראל נהנית מאזור תיירות ייחודי, שעשוי בקרוב, להיות מוכרז כאחד משבעת פלאי תבל של עולם הטבע.

לקריאה מורחבת של דו"חות מבקר המדינה והחלטה של בית המשפט העליון בעניין ים המלח:

www.yam-hamelach.co.il

21-06-2011

להתנדב מכל הלב

מאת גבי וייס, מנהל קשרי קהילה במפעלי ים המלח

באחד הסיורים שערכנו לעובדים המתנדבים במסגרת ימי ההעשרה שלנו, ביקרנו ב"בית השאנטי" שבמדבר, בין שדה בוקר למצפה רמון. מיכאל בן יוסף, ממקימי "בית השאנטי" סיפר לנו סיפורים קורעי לב על בני הנוער שמגיעים לבית, לאחר שעברו שנים של התעללות, נטישה ונותרו ללא קורת גג. שם, באמצע השממה הוקם בית לעשרות בני נוער במצוקה. אני סבור כי בנקודה זו הבנתי כמה נחמה קיימת בסיוע לילדים הללו שגורלם לא שפר עליהם, ועד כמה חשובה הפעילות ההתנדבותית המבצעים עובדי המפעלים.

פרויקט מעורבות בקהילה החל לפני 11 שנה לערך. הייתה זו יוזמה של מנכ"ל החברה לישראל דאז, יוסי רוזן, שהאמין בחשיבות הקשר והנתינה לקהילה הסובבת. המוטו שהוביל את נושא המעורבות בקהילה היה בראש וראשונה: התנדבות עובדים מתוך ההכרה בחשיבות המעורבות והסיוע לקהילה ממנה הם באים.

המסגרות

בחלוקה בין חברות הבנות של החברה לישראל הוחלט כי עובדי חברת "רותם אמפרט" יפעלו בדימונה וירוחם, עובדי חברת הברום יפעלו בבאר שבע ועובדי "מפעלי ים המלח" יפעלו במסגרת העיר ערד. בשלב ראשון התחילו עם אימוץ מועדונית בערד- מסגרת לילדים הפועלת לאחר שעות ביה"ס ומספקת להם בית חלופי לעוד כמה שעות.

במרוצת השנים, היקף הפעילות גדל והפך לאימוץ 4 מועדוניות (אחת מהן לילדים היפראקטיביים) בהן העובדים מתנדבים, כל אחד על פי כישוריו. כל מתנדב בוחר את הפעילות אותה היה רוצה להעביר (סדנת בלונים, משחקים ועוד). הקשרים הנוצרים בין הילדים למתנדבים הם מחממי לב, מדובר בילדים בעלי חסך עמוק של חום, והמתנדבים מהווים עבורם את הגורם המחבק והמרגיע. בנוסף, רוכשים המפעלים פעילויות נוספות עבור הילדים כגון חוגי העשרה, נעליים, תלושי קנייה לספרים ועוד. במקביל, רוכשים מפעלי ים המלח עבור המועדוניות כל ציוד או אספקה ההכרחיים לפעילותן.

לפני מספר שנים, נוספו לתחום המעורבות בקהילה עוד 3 מסגרות של בעלי צרכים מיוחדים- אקי"ם, אנוש ומלב אל לב. במסגרות אלו מתמקד הסיוע ברכישת חוגים ותכנים לחברים במסגרות, הסעות לאירועים ארציים ועוד.

לפני כ 5 שנים, הגיעה בקשה ממחלקת הרווחה של עיריית ערד לאמץ מסגרת נוספת בשם "המקום של רן". "המקום של רן" הוא בית קפה לבני נוער המיועד לספק מסגרת ל"ילדי הברזלים" של ערד. למסגרת זו נשלחים הילדים מטעם מחלקת הרווחה בעיר אולם לא מדובר במסגרת מחייבת, ולמרות זאת, בשיאו מגיע המקום לתפוסה של כ 80 בני נוער. המתנדבים במקום של רן משוחחים עם בני הנוער, ויוצרים עמם קשר אישי עמוק.

לפני 3 שנים התווספו המועדונים האחרונים לרשימה –  מועדון לנערה "בית חם". המועדון מיועד לנערות בגילאי 12-18 המופנות ע"י מחלקת הרווחה של עיריית ערד על רקע סוציו- אקונומי או בעיות אישיות. במועדון הזה מתנדבות רק נשים, ושם הקשר שנוצר בין הנערות לעובדות המתנדבות חוצה גבולות והן מהוות מעין "אמהות חלופיות" לנערות.

המתנדבות והבנות ממועדון לנערה באירוע האחרון שנערך בערד- הצגה בהשתתפות הבנות.

יוצאת דופן מבין מסגרות ההתנדבות היא מסגרת בבאר שבע שאומצה ע"י המפעלים לאחרונה: "מעון אביטן" – משפחת אומנה הפועלת במסגרת עמותת "אור שלום" ומטפלת ב13 ילדים מכיתה א' עד יב', במעון אביטן, בשל הגיל הרב גוני של הילדים, לא מתבצעת פעילות יומיומית, והמתנדבים ממפעלי ים המלח מאמצים את המקום בפעילויות מעת לעת. המתנדבים עורכים פעילויות עשירות ומגוונות כגון מסע אופניים משולב, פעילות אקסטרימית ועוד. הקשר שנוצר בין הילדים לבין המתנדבים במעון אביטן הינו ייחודי ומחמם לב.

לא תמיד קל

העובדים נתקלים במקרים לא פשוטים במסגרת ההתנדבות בקהילה. הם פוגשים במקרים קשים של הזנחה, התעללות ונטישה. כדי לסייע להם להתמודד עם האוכלוסייה בה הם פוגשים, עורכים המפעלים סדנאות הכשרה כדי לספק גם לעובדים וגם לילדים תמיכה הולמת ומענה נכון. בנוסף, מדי שנה נערכים ימי הוקרה למתנדבים, בהם משתתפים העובדים וגורמי הנהלה שונים.

לא רק עובדים מתנדבים

המעורבות החברתית לא נשארת במסגרת העובדים בלבד, ובמהלך השנים החלה גם התנדבות של בני/בנות זוג של העובדים ואפילו ילדי עובדים בוגרים החלו גם הם להתנדב. בנוסף, גמלאים של מפעלי ים המלח, משקיעים גם הם מזמנם במסגרת ההתנדבות בקהילה.

כיום מתנדבים כ 50 עובדים תושבי ערד במסגרות השונות, בפעילות המתקיימת פעמיים-שלוש בשבוע. הנהלת המפעלים מברכת על פעילות זו ושמה דגש על התנדבות אישית ופחות על תרומה כספית, שכן מטרתה היא חיזוק הקשר עם הקהילה הסובבת והכרה בחשיבות הסיוע שניתן במסגרות אלו.

09-06-2011

"כשהאדמה תרעד" – על יחידת החילוץ וההצלה של מפעלי ים המלח

מאת בצלאל ורדימון, מנהל אגף אקולוגיה וחרום והממונה על יחידת החילוץ של מי"ה

אם יש משהו שהבנתי מכל האירועים האחרונים בהאיטי, ביפן ובארה"ב הוא שאיתני הטבע הם בלתי צפויים ועלולים לסכן את חיינו, ועד כמה חילוץ מהיר ומקצועי יכול להציל חיים. לאור העובדה שמדינתנו הקטנה שוכנת לה על קו השבר הסורי-אפריקאי, כדאי גם לנו להיערך בהתאם למקרי חירום.

יחידת החילוץ וההצלה של מפעלי ים המלח שהפגינה כישוריה בתרגיל החירום של המפעלים לפני כשבועיים הוכיחה לנו שלפחות במקרה של רעש אדמה- יש על מי לסמוך.

הקמת היחידה

יחידת החילוץ של מפעלי ים המלח הוקמה בשנת 2010 והיא יחידת החילוץ היחידה והראשונה בישראל הפועלת מתוך מפעל תעשייתי. כיום, מונה היחידה כ 65 עובדים ועובדות מכל הסקטורים המקצועיים של מפעלי ים המלח בסדום.
המניע להקמת היחידה הוא ההשערה שבעת שתתרחש רעידת אדמה בישראל, איזור ים המלח יהיה מנותק משאר חלקי הארץ מספר ימים וכוחות ההצלה יהיו עסוקים במוקדי האסון בריכוזי האוכלוסייה העיקריים במרכז הארץ.
בשנת 2010 החל תהליך הגיוס הפנימי וההכשרה של העובדים: כולם עובדים שהתנדבו ליחידה, ונבחרו בקפידה לפי כשירותם לתפקד בתנאי לחץ לאורך זמן. העובדים, נשים וגברים, הגיעו מכל שכבות וענפי המפעל: עובדי ציוד מכני כבד, מכונאים מסגרים, מפעילים, חשמלאים, מהנדסים, ומנהלים מכל המפעלים היצרניים וממפעלי השירותים.

חזרה לימי הטירונות

לאחר גיוס העובדים ליחידה, הוחלט על אימון גיבוש ראשון, בבית הספר של התעשייה הצבאית בו הוקמו אתרי הרס שדימו מבנים ומתקנים תעשייתיים שקרסו. תוכנית אימון ייחודית גובשה על בסיס הידע שנצבר בפיקוד העורף וחברת "ישראטים" ליוותה את כל התהליך מבחינה מקצועית.
אימון הגיבוש התקיים בסוף 2010 בשני סבבים בני חמישה ימים בכל סבב. העובדים "התגייסו" בשנית ועברו אימון מפרך ביום ובלילה שהזכיר באופיו הכשרת יחידות צבאיות. באימון הוכשרו העובדים להפעיל את הציוד המיוחד לחילוץ, ובנוסף, שולבו פעולות חילוץ של בובות מתוך הריסות והדמיה של חילוץ מתוך מכוניות. בסופו של האימון נערך תרגיל מסכם במשך 10 שעות רצופות. העובדים הפגינו נחישות רבה והפגינו מקצועיות הראויה לציון לאחר מספר ימי הכשרה בודדים בלבד.

היחידה מתבלטת בתרגיל החירום

לפני כשבועיים נערך תרגיל החירום הכלל מפעלי השנתי של מפעלי ים המלח ובו נבחר תרחיש של אירוע רעידת האדמה. בתרגיל השתתפו כל עובדי החברה, וכל יחידות החירום וההצלה של החברה. גולת הכותרת הייתה שילובה של יחידת החילוץ של מפעלי ים המלח בתרגיל החירום. לקראת האימון נבנו מספר אתרי הרס בסדום

ובנאות הכיכר. בתרגיל הוצגו האמצעים המיוחדים של היחידה ובלטה יכולתה לפעול במוקדים

שונים בתוך המפעל. התרגיל התקיים בתנאי סופות חול וחום קשים ושילב עבודת חילוץ ביום ובלילה. ניכר היה כי חברי היחידה מאומנים היטב ובמהלך התרגיל הביאו לידי ביטוי ביתר שאת את כל הידע שצברו במהלך השנה.

מדובר רק בצעד ראשון עבור הערכות קונצרן כיל לאירוע רעידת אדמה, ובהמשך יוקמו יחידות דומות בחברות אחרות בכיל.

כולי תקווה שלא תצטרך היחידה לעסוק באירועי אמת, אולם לא נפסיק את ההכשרה והאימונים על כל מקרה שלא יבוא.

24-05-2011

אשלגן – יסוד המזון החיוני בחקלאות

מאת ד"ר פטריסיה אימס, אגרונומית ראשית, כיל דשנים.

פעמים רבות אני נתקלת בשאלה: מהו האשלג שמייצרים במפעלי ים המלח, ומדוע הוא כל כך חשוב?
ובכן, נתחיל מההנחה הבאה: אנשים מוכרחים לאכול!

כדי שבני האדם יוכלו לייצר כמות מזון שתספיק לשבעה מיליארד איש בקירוב, החקלאים בכל רחבי העולם זקוקים לדשן. החומרים המזינים (חנקן, זרחן ואשלגן) שהנם חיוניים להתפתחות האדם נלקחים מן האדמה דרך היבול וכתוצאה מכך נדרש שימוש בדשנים כדי להחליפם. זוהי תורת החקלאות הבסיסית.

וכאן אנחנו נכנסים לתמונה

מהו אשלגן?
אשלגן (Potassium) הוא מינרל חשוב וחיוני להישרדותנו ולתפקודו של כל תא חי ונמצא בכל האורגניזמים החיים. האשלגן הינו הכרחי לתהליכים המתרחשים בעולם החי והוא חיוני לגדילת צמחים. לפיכך, משתמשים בו כחומר דישון לגידולים החקלאים, בעיקר בצורת האשלג שמופק מים המלח.
אשלג שמקורו מים המלח שונה מאשלג המגיע ממכרות: חומר הגלם של אשלג מים המלח הנו קרנליט, מינרל טבעי השוקע באופן טבעי בבריכות ים המלח ללא תהליכים כימיים ותעשייתיים. ממינרל זה מופק האשלג העשיר, ע"י שטיפה במים ושינויי חום.
ייחודיות תהליך היצור בסדום היא ברמה הנמוכה יחסית של האנרגיה הנדרשת להפקת חומר הגלם של האשלג, כל זאת תודות לשמש והאקלים הייחודי של ים המלח.

תפקיד האשלגן בצמחים
לצמח דרושים יסודות מינרלים כדי להתקיים ולהתפתח כיאות, וכדי לייצר חומרים אורגניים ואנאורגניים החיוניים לבניית הצמח ותפקודו. יסודות אלה שמקורם בקרקע, נקלטים באמצעות השורשים, ומועברים אל כל חלקי הצמח.
היסודות החיוניים הדרושים בכמות ניכרת לצמח הם: חנקן (N) זרחן (P) ואשלגן (K).
האשלגן, יחד עם החנקן והזרחן, הוא אחד משלושת יסודות המזון החיוניים והנצרכים בכמויות גדולות ע"י הצמח. לאשלגן בצמח אין תחליף, הרקמות הצמחיות מכילות בממוצע כ-2%-10% אשלגן. האשלגן מגדיל את היבול והאיכות של התוצרת החקלאית, משפר את עמידות הצמח בפני מחלות ומזיקים, מגדיל יכולתו של הצמח להתמודד עם יובש וקור, מסייע לפיתוח מערכת שורשים חזקה ובריאה ומגדיל את יעילות השימוש בחנקן וביסודות הזנה אחרים.
חשיבות האשלגן נובעת ממגוון תפקידיו בצמח: יון האשלגן מעורב בהפעלה של יותר מ- 60 מערכות אנזימטיות בתאים בצמח, ביניהם פוטוסינתזה וצמיחה.
האשלגן לא רק מצמיח יבולים, אלא גם משפיע על איכות התוצרת החקלאית. אשלגן מגדיל את הערך התזונתי שלגרעינים, פקעות ופירות ע"י עלייה בתכולת החלבון והשמן בגרעינים,  וויטמין C וסוכרים בפירות. אשלגן משפר את הטעם והצבע של הפרי ומגדיל את הפירות והפקעות. כמו כן מגביר האשלגן את העמידות באחסון והובלה, ובכך מאריך את חיי המדף של התוצרת החקלאית.

מאשלג לדשן
הדישון הינו פעולת הזנה לצמח המחזירה לקרקע את יסודות ההזנה שנצרכו או נשטפו ממנה. הדשנים מספקים לצמח את המזון החסר לו לאחר עונת החורף ועם התעוררותו באביב. חנקן, זרחן ואשלגן הנם יסודות חיוניים אותם צורך הצמח בכמויות גדולות יחסית ולכן הינם הכרחיים להתפתחותו.
על מנת לאפשר לצמחיה לגדול באופן בריא ויפה יותר, עלינו לספק לה דשנים עם אשלגן. האשלג של מפעלי ים המלח נמכר בכל העולם כדשן לחקלאות ומזין את הצמחים הגדלים בשדות ובחממות.

ומה בעתיד?

יחד עם הצמיחה הצפויה בביקוש למזון, האשלג עתיד למלא תפקיד קריטי בשימור הפרודוקטיביות של האדמות המשמשות לייצור המזון. צריכת האשלג צפויה לגדול במקביל לגידול באוכלוסיית העולם ובתוצר המקומי הגולמי של הארצות המתפתחות.

23-03-2011

ראיון פרישה של נתן בסר- לאחר 42 שנים במפעלים

שוחחנו עם נתן בסר, ראש מחלקת הפעלה במפעל חומר גלם של מפעלי ים המלח, עובד במפעלים מעל 40 שנה.

נתן בסר, ראש מחלקת הפעלה במפעל חומר גלם של מפעלי ים המלח

שלום נתן, ספר לי קצת על תפקידך במפעלים

אנחנו במפעל ממונים על משלוח הקרנליט, שהוא חומר הגלם שממנו מייצרים את האשלג. כחלק מהעבודה אנחנו מפעילים את הדוברות בבריכה שקוצרות את הקרנליט. את הדוברות אנחנו מפעילים בהתאם לביקוש מהמפעלים, יש לנו שבע דוברות אבל בד"כ  מפעילים בכל זמן נתון כ- 5 דוברות בלבד. את הקרנליט שנקצר על ידי הדוברות אנחנו מעבירים בקו צף שמחובר לקו חוף שמגיע למפעלים, בערך 14-20 ק"מ.

כמה זמן אתה עובד במפעלים?
אני עובד כבר 42 שנה במפעלים, ואני חי את המפעלים האלה. התחלתי בתור מפעיל דוברה בשנת 69 ואז התקדמתי בשלבים, קודם אחראי משמרת, אחר כך ראש יחידה וכן הלאה. משנת 81 אני בתפקיד ניהולי, ובתפקיד הנוכחי שלי כבר 6 שנים.
ב 42 שנים בטוח צוברים הרבה מאוד חוויות, ספר לי על סיפור מעניין שהיה לך בעבודה
כל יום יש משהו מעניין חדש… הדבר הכי מעניין שאני יכול לחשוב עליו הוא שהייתי הבוס של אבא שלי לתקופה קצרה.
אבא שלך עבד במפעלים?
אבא שלי זכרונו לברכה היה פנסיונר של ים המלח, עבד 30 שנה במפעלים ואז יצא לפנסיה. יש אפשרות להמשיך לעבוד במפעלים דרך חברה קבלנית. ביום האחרון שלו בעבודה, כשהוא היה צריך לפרוש אחרי 30 שנה, הוא שאל אותי- איך הם יסתדרו בלעדיי? אז עניתי לו "אל תדאג, יסתדרו בלעדייך", את מבינה? הוא עבד כל כך הרבה זמן במפעלים שהוא חשב שלא יסתדרו בלעדיו.
יש עוד בני משפחה שעובדים במפעלים?
הבן שלי עובד בתפקיד בכיר במפעל הברום כבר 16 שנה, וגם הבת שלי עבדה בתור בת עובד. היא עשתה עבודה מועדפת אחרי הצבא ואחר כך לא המשיכה לעבוד במפעלים כי לא רצתה.
ממש שושלת משפחתית של עובדי מפעלי ים המלח.. ו"אחוות עובדים" קיימת במפעלים?
תראי, איפה שנפגשים יותר משני עובדים אז כבר מדברים רק על ים המלח. רק מדברים עבודה.
אתה נהנה מהעבודה שלך?
אני נהנה.. את יודעת שאני עוד חודשיים פורש? אני כבר בן 67 ובסוף מאי אני יוצא לפנסיה. אני מתעורר כבר 40 שנה בלי שעון מעורר, וזה מראה שאני אוהב את העבודה שלי. 42 שנה זו כברת דרך.
וגם אתה מרגיש קצת כמו אבא שלך, ששאל "איך יסתדרו בלעדי?"
אני ניסיתי לחנך דור שיחליף אותי, ואני בטוח שיסתדרו בלעדיי, בטוח שבהתחלה ירימו טלפון להתייעצויות אבל מה שבטוח- מפעלי ים המלח לא תיפול.
תודה רבה לך נתן, ובהצלחה.
תודה לך.


24-02-2011

ראיון עם נעם גולדשטיין, סמנכ"ל תשתיות במפעלי ים המלח על עליית המפלס

כתוצאה מתהליכי אידוי בים המלח, שוקעים מדי שנה 20 ס"מ של מלח אל קרקעית האגן הדרומי ובעצם "מגביהים" אותה, ואת מפלס המים. ערכנו ראיון עם נעם גולדשטיין, סמנכ"ל תשתיות במפעלי ים המלח, בנוגע לעליית המפלס בים המלח, ולהגנות הזמניות והקבועות המתוכננות כפתרון לבעיה זו.

נעם ספר לנו, כיצד ניתן למנוע את עליית המפלס של ים המלח?

אי אפשר למנוע את העלייה של המפלס, מכיוון שאי אפשר לעצור את השמש- כשהשמש זורחת מתרחש האידוי, והמלח שוקע על הקרקעית.  שקיעת המלח גורמת למפלס המים בבריכה לעלות.

הדרך היחידה לעצור את עליית המפלס היא לקצור את המלח- לפנות את המלח ששוקע. מדובר בכמויות גדולות מאוד של מלח, 16 מיליון קוב בשנה (רק לשם השוואה, 16 מיליון קוב הוא הגודל של מזבלת חירייה). המלח שייקצר  נעביר יועבר  לאגן הצפוני. ומכיוון שהאגן הצפוני רווי במלח הוא לא יומס וישקע על הקרקעית.

חשוב לציין כי המצב היום הוא שים המלח הטבעי הוא ממצדה צפונה, ובעצם כל ה"ים" שלחופו נמצאים המלונות הוא בריכה מספר 5 (בריכת אידוי של מפעלי ים המלח). בריכה מספר 5 אינה "בריכת שחייה" אלא 80 קמ"ר של מים, 1.6 מגודלה של ת"א, חצי מהכנרת, ובתוכה הרבה מלח לקצור.

מהם הפתרונות הזמניים בהם נוקטים המפעלים כדי להתמודד עם עליית המפלס?

אנו מרכזים את רוב המאמצים היום הם בהגנה על החוף אבל זה לא משהו שיכול להמשיך לנצח. ההגנה היום מתאפיינת בהגבהת סוללות מול בתי המלון, בשאיבת מי תהום ובהגבהת תשתיות שונות. לפי התחשיבים פתרון הקבע צריך  להסתיים עד שנת  2017.

מהן החלופות לקציר המלח שהוצעו, ומדוע הן אינן מקובלות על המפעלים וגורמים אחרים?

שתי החלופות הן בניית לגונה (באמצעות סוללת מלח גבוהה) והעתקת בתי המלון למפלס גבוה יותר. שתי החלופות הן זמניות ואמורות לאפשר "מרווח נשימה" עד שיתבצע קציר מלח. לא מדובר בהרבה שנים של מרווח נשימה, כ10-15 שנים לכול היותר. בסופו של דבר נהיה חייבים לבצע קציר מלח. מדובר בהוצאה כספית ניכרת והפתרון של הקציר המלא- פתרון הקבע, הוא היחידי שיאפשר הגנה ויציבות ארוכת טווח לסביבה ותיירות.

הרציונל בחלופה שכוללת העתקת בתי המלון הוא: ניקח שישה בתי מלון מיושנים, נעתיק אותם ממקומם, ונבנה בתי מלון חדשים על פי אמות מידה של חו"ל. הרציונל הוא שדרוג תיירותי, אבל הבעיה בפתרון הזה הוא הפיכת המקום הזה של חוף ים המלח לאזור של הרס ובנייה תמידיים. זה ודאי לא יהיה טוב לא לתעשייה ולא לתיירות. זה גם פתרון זמני בניגוד לקציר שהוא פתרון קבע. הבעייה העיקרית מבחינתנו היא שאנו חוששים שפרויקט העתקת המלונות לא יעמוד בלוחות הזמנים ואז נגיע לקונפליקט גדול מול התיירות.

מאוד נדיר שגם הארגונים הירוקים, גם מפעלי ים המלח וגם הנהלת המלונות מגיעים להסכמה בקשר לנושא כלשהו. מי אם כן אחראי לקבלת ההחלטה החשובה הזו?

השילוב הוא אכן נדיר שכן מדובר בבעלי אינטרסים שונים שבעצם רוצים את אותו הדבר. כולנו תומכים באותה חלופה, כי כולנו מבינים שיש חלופה אחת שתתן שקט ויציבות למפלס ים המלח.

ההחלטה באשר לפתרון לעליית המפלס צריכה להתקבל על ידי הממשלה- והיא טרם קיבלה החלטה. מחכים עכשיו לעמדתו של שר התיירות שהוא הממונה על הנושא מטעם המדינה. על הממשלה  להחליט במהרה, שכן לוחות הזמנים אינם מאפשרים להמתין, עד 2017 עלינו לסיים את יישום הפתרון והקמתו תארך 6 שנים לפחות.

אנחנו מקווים שיחליטו על קציר מלא, כדי שבמהירות נוכל להתחיל ליישם את הפתרון.

תודה רבה  לך נועם, סמנכ"ל תשתיות במפעלי ים המלח.

02-12-2010

יש לנו אחריות לקהילה

פרויקט מעורבות חברתית נולד מתוך תחושה של אחראיות קהילתית ומתוך רצון להיות בקשר רציף עם תושבי הסביבה. בדומה לפעילותן של חברות גדולות בארץ ובעולם, גם מפעלי ים המלח מודעים לחשיבות הקשר עם הקהילה. מפעלי ים המלח השכילו להבין כי העבודה לא מסתיימת במפעלים, והעובדים יוצאים ליישובים הסמוכים על מנת לסייע לתושבים ולהכיר אותם פנים מול פנים (ועל מנת שהתושבים יכירו את האנשים שמאחורי המפעל).

עובדי כי"ל דשנים, רותם ומפעלי ים המלח מתנדבים במסגרות שונות ביישובים הסובבים את המפעלים (ערד, דימונה יישובים בדואים וכו'). עיקר הפעילות מתקיימת בקרב ילדים ונוער במצבי סיכון או כאלו הנתונים בקשיים סוציו אקונומיים, וכן בקרב אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים. העובדים יוצרים קשר חם עם נערים, נערות וילדים הנמצאים במועדוניות ביישובים השונים. מרבית הפעילות והמעורבות בקהילה כיום באה לידי ביטוי במסגרות הבאות – בשלוש מועדוניות רווחה בערד(כיתות א’ –ה’), מועדונית רווחה לילדים בעלי מצבי התנהגות קשים, בית חם לנערה, שלושה מועדונים לבעלי צרכים מיוחדים: אנוש, אקים, מלב אל לב ומועדון נוער “המקום של רן”. מסגרת נוספת שאומצה לפני שנתיים בבאר-שבע, היא "מעון אביטן"- בית אומנה במסגרת עמותת “אור שלום”. מספר הילדים, נוער ובוגרים במסגרות אלו עומד כיום על כ 180.

לרוב, העובדים מתנדבים בערים או ישובים מהם הגיעו, ולעתים גם בני משפחותיהם מצטרפים לפעילות, ומחזקים את הקשר בין המפעל לקהילה המקומית. הפעילות בקהילה כוללת גם שיפוץ מבנים ועזרה פיזית לאוכלוסיות מעוטות יכולת, מלבד התנדבות במוסדות השונים. ההתנדבות מאפשרת לעובדים ליצור חברויות וקשרים הדוקים עם תושבי הדרום, ומהווה תרומה גדולה לתושבי הסביבה.

...89101112


דוח אחריות תאגידית