שם
דואר אלקטרוני
התרשמות כללית מהאתר
התמצאות וניווט
עיצוב ונראות
על מה תשמח לקרוא עוד

05-10-2011

פסלי חיות ממלח – חגיגת אמנות ייחודית מיוחדת לחג סוכות 2011

מאת דורון פולק, אוצר תערוכת "חיות המלח" ומבין הבעלים של "ארטורא מוזיאון האמנים הבינלאומי"

הקסם של פסלי החיות בסגנון הריאליסטי והדומה למציאות לא פג עד היום, למרות המעבר לסגנונות מתקדמים ומופשטים יותר באמנות. פסלי החיות יוצרים יחס של הזדהות ואמפטיה מרובה בקרב קהל הצופים וזוכים לאהדה וסימפטיה מיוחדים מצדו.

פסלי המלח עשויים ממה שמכונה בשפת האמנות המאסה או כפי שהגדיר זאת הפסל האגדתי אוגוסט רודן: "הגוש". פיסול זה דומה לפיסול הרגיל והמסורתי באבן לדורותיו. מכיוון שהמלח המאובן הנו לא צפוי במרקם שלו יש להסיר את החומר העודף מאבן המלח בעדינות ובזהירות מרבית. פרויקטים ידועים של פיסול במלח מצויים בעולם הרחב. בעיר קרקוב בפולין מצויים פסלי מלח מהמאה ה-13, באזור אגם הורון בקנדה ובעיר סולט לייק סיטי בארצות הברית הוקם פארק פסלי מלח באזור האגם הגדול. בישראל נערך ב-2007 הסימפוזיון לפיסול ממלח הראשון תחת הכותרת "מלוח", ונערך ביוזמה משותפת של מפעלי ים המלח עם המועצה תמר והמלונות השוכנים לחופו של ים המלח.

כתבת רקע קצרה על התערוכה מתוך מבט בערוץ 1 (שודר ב3.10.2011)

דמויות החיות המשתתפות בתערוכה הנוכחית מייצגות אצל כל אחד מהיוצרים סמלי זיכרון מתקופת ילדותו ובחירה של טעם אישי וסימפטיה לכל אחד מבעלי החיים. מייקל לזר בחר בראש סוס המזכיר את דמות הפרש המעוצב המוכר לנו ממשחק השחמט. מרק לואיס מעצב דמות של דולפין המתפרץ כלפי מעלה ומייצג תנופה והישגים. אבנר איתן יוצר דמות של דב הניצב על רגליו ומייצג אמפטיה לחיה המדומה לדמות אנושית רבת סימפטיה. יורי מצקין מעצב דמות של כלב ים עם כדור עגול בפיו המתייחס לדימויי הקרקס. ורדה גבעולי מסתתת דמות של אריה מלך החיות בצורה חביבה וסימפטית הלקוחה מן האגדה והנמצא בדיאלוג עם פסלה של לודמילה וולושננקו שיצרה דמות של לביאה הרובצת על משמרתה. דמות נוספת של אריה סיני יוצר האמן זאב קרישר. אילן גלבר מפסל דמות עגולה של פיל היוצרת סימפטיה ואהדה מיידית בקרב הצופים בה. את התצוגה משלימות דמויות השור שמעצב איגור בראון ודמות הזאב שיצר דודו מור – חיות בעלות כוח פיזי וחזות מרשימה, ששמשו השראה רבה לאגדות ומיתוסים בקרב תרבויות מגוונות בעולמנו.

התערוכה מופקת על ידי ארטורא מוזיאון האמנים – הגוף שהפיק עד כה עשרות תערוכות ופרויקטים של אמנות בישראל וברחבי העולם. ביו היתר בבינאלה בוונציה, בדקומנטה בקאסל, בפסטיבל התיאטרון באדינבורו ובתערוכות מובילות בניו יורק, ברלין, מקסיקו, ברצלונה והודו.

אתם מוזמנים לבוא ולהנות עם כל המשפחה בתערוכת חיות המלח שתתקיים בחול המועד סוכות במפעלי ים המלח, ושיהיה לכולנו חג שמח.

אוצרי התערוכה הם דורון פולק ואסתי דרורי

03-10-2011

גן חיות מלח במפעלי ים המלח

מאת מערכת בלוג מפעלי ים המלח

בחול המועד סוכות תוכלו להנות מתערוכת פסלי ענק ממלח בצורות של חיות שתתקיים במפעלי ים המלח במסגרת פסטיבל התמר. הכניסה בחינם!

לראשונה בישראל יקיימו מפעלי ים המלח בסוכות תערוכה ראשונה וייחודית מסוגה בארץ – תערוכת פסלי ענק העשויים מלח. אתם מוזמנים למפעלי ים המלח במסגרת פסטיבל התמר בתאריכים 13-19/10/11 בשעות 9:00-18:00 כדי להכיר את פעילות הייצור הייחודית של המפעלים, לחזות בתערוכה של פסלי ענק מאבן מלח בצורות של חיות ולהנות מפעילות יצירה ייחודית לילדים.

במסגרת התערוכה הייחודית שתתקיים במצפה שמעל מפעלי ים המלח, תתארחו באוהל ענק וממוזג ותצפו בכ-10 פסלי אומנות ענקיים בגובה של עד 2.5 מטר ממלח בצורות של חיות, פרי יצירתם של פסלים מובילים בארץ, בהם זאב קרישר, מור ידידיה, איגור בראון, לודמילה וולושננקו ועוד. אוצרי התערוכה הם אסתי דרורי ודורון פולק, הבעלים של "ארטורא מוזיאון האומנים הבינלאומי".

באוהל התערוכה תוכלו לצפות מבעד חלון ענק המשקיף על מפעלי ים המלח ולקבל הסברים קוליים וגרפיים על אזור ים המלח ועל פעילות החברה ומוצריה. בנוסף, הילדים יוכלו ליהנות מפינת יצירה בה יעצבו מלחייה אישית בעזרת חומרים וצבעים שונים ועם סיום היצירה, למלאה במלח גרוס ולקחת אותה איתם הביתה.

להשתתפות וסיור של כשעה בתערוכה הייחודית יש להירשם באתר האינטרנט www.saltzoo.co.il ולהדפיס את אישור ההשתתפות, עימו יש להגיע לתערוכה. הסעות מיוחדות אל אוהל התערוכה יצאו מחניון בתי המלון ומחניון מכלאת הגמלים. ההסעות, הסיור והביקור בתערוכה הינם, כאמור, ללא תשלום. שיהיה לכולנו חג שמח!

21-09-2011

הסמכה למפעל ירוק

מאת מערכת בלוג מפעלי ים המלח

המגמה הירוקה לא פוסחת על כיל, וכחלק מפיתוח בר הקיימא של החברה, מאמצת כיל מדיניות ירוקה המתבטאת בעידוד פעילות מחזור, בנייה ירוקה, חסכון בצריכת משאבים טבעיים וככלל- חשיבה ירוקה.

כחלק מהטמעת המדיניות הירוקה, ומאחר ולא קיים תקן או הסמכה חיצונית למפעל ירוק הוחלט להסמיך את אתרי ומפעלי כיל בהסמכה פנימית המשקפת את הסטנדרטים של מדיניות זו.

ועדת היגוי מיוחדת בנתה מפרט בעל 25-30 קריטריונים שבהם על המפעל/אתר לעמוד כדי לקבל הסמכה ל"מפעל ירוק".

המטרות העיקריות בהסמכה זו הן: עידוד אימוץ עקרונות של פיתוח בר קיימא, עידוד מעורבות ואחריות על הסביבה, ומחשבה לעתיד שתתמקד יותר בעקרונות בר קיימא בקבלת ההחלטות.

חלק מקריטריוני ההסמכה נקבעו ונוקדו בהתאם:

1. שימוש מושכל במשאבים (אנרגיה, חיסכון במים, חיסכון בחשמל, חיסכון בנייר)

2. חשיבה ירוקה

3. מחזור

4. הדרכה ומודעות

5. בניה ירוקה

6. אזהרות,קנסות, ואירועים הדורשים דווח לרשויות גרמו להפחתה בניקוד

הסמכה פנימית זו תחודש אחת לשנתיים.

להלן סרטון קצר המתאר את המהפכה הירוקה שעוברת על מפעלי כיל בשנים האחרונות:


YouTube

31-08-2011

דישון באשלגן תורם להפחתת התחממות כדור הארץ

מאת ד"ר פטריסיה אימס, אגרונומית ראשית, כיל דשנים

היום כבר ידוע לכל על הנזקים שנוצרים כתוצאה מפליטת גזי חממה, ומדינות רבות בעולם פועלות להפחתת הפליטה באמצעים שונים. אך האם ייתכן שדישון יכול לתרום גם הוא למטרה זו? מסתבר שכן! מחקרים מוכיחים שדישון באשלגן הוא אמצעי יעיל ביותר להפחתת הנזקים הסביבתיים.

ביחידה לאיכות הסביבה של חברת כיל מכירים היטב את פרוטוקול קיוטו, שקבע מגבלות מחמירות לתעשייה העולמית על פליטת גזי חממה, בעיקר פחמן דו חמצני. הצטברות גזים אלו באטמוספרה היא הגורם העיקרי להתחממות כדור הארץ ושינוי האקלים. נציגי האומות שהתכנסו בקיוטו לדיון בהצלת כדור הארץ משינוי האקלים, הכירו בכך שטיפוח סביבה ירוקה תורם להאטת תהליך ההתחממות הגלובלי. הדבר בא לידי ביטוי בפעולות להקטנת כריתת היערות והגדלת שטחי החקלאות על פני כדור הארץ, כדי להגדיל את שעורי הפוטוסינתזה, במהלכה נקלט הפחמן הדו חמצני מהאוויר ונפלט אליו החמצן.

עם זאת, עד היום לא ניתן דגש על כך שתוספת דשנים בשטחי החקלאות יכולה לתרום באופן חיובי לעצירת תהליך התחממות כדור הארץ. ההתמקדות היתה בעיקר בהשפעה השלילית של פליטת פחמן דו חמצני, מהמפעלים שעוסקים בתהליכי ייצור הדשן.

לאור כך, פנתה כיל לפני כשנתיים לחברת "אגרי אקולוגי", המתמחה בתהליכים המתרחשים במערכת קרקע-צמח-אטמוספרה, בבקשה שתבחן האם דישון באשלגן באזורים שונים בעולם תורם לאיכות הסביבה.

מבין הדשנים, לאשלגן תרומה מיוחדת לקיבוע פחמן דו חמצני בקרקע. ראשית, משום שלצד החנקן והזרחן הוא אחד היסודות שהצמח צורך בכמויות הגדולות ביותר. שנית, משום שהאשלגן מעודד צימוח שורשים, ועל ידי כך מאפשר קשירה מוגברת של הפחמן הדו חמצני בנפח בית השורשים בקרקע. בנוסף לכך, ייצור האשלגן צורך פחות אנרגיה מדשנים אחרים ולפיכך מלווה בפחות פליטות פחמן דו חמצני.

מדעני "אגרי אקולוגי" השתמשו בתוצאות ניסויים של תרומת אשלגן לגידול חיטה ותירס, שפורסמו על ידי משרד החקלאות בארץ. המחלקה החקלאית של מפעלי ים המלח גם העמידה לרשותם תוצאות של ניסויים דומים שנערכו בהודו ובסין. על סמך ניסויים אלו פותח מודל שמטרתו הייתה להעריך את תרומת הדישון האשלגני לקשירת פחמן דו חמצני  בקרקע, בגידולים ותנאי סביבה שונים.

התוצאות הראו כי תרומת האשלגן הייתה כפולה: מצד אחד, עליה משמעותית ביבול, ומצד שני, איכות הסביבה השתפרה בזכות עלייה בקיבוע פחמן דו חמצני בקרקע.

במחקר נמצא כי כל ק"ג אשלגן שפוזר כדשן תרם לקיבוע של בין 10 ל-25 ק"ג פחמן דו חמצני בחיטה ובתירס, בהתאם לתנאי הקרקע והאקלים המשתנים, וזאת בהשוואה להסתפקות באשלגן המצוי בקרקע בלבד. לעומת זאת, מפעל ייצור האשלג בסדום פולט לאטמוספרה כ- 0.16 ק"ג CO2e (שווה-ערך פחמן דו חמצני) בתהליך הייצור והמשלוח עבור ק"ג אשלג דק, וכ- 0.24 CO2e עבור ק"ג אשלג מגולען. דהיינו, תרומת המפעל לאיכות הסביבה גדולה פי למעלה מ-40 מהנזק שנגרם ע"י פליטת פחמן דו חמצני בתהליך הייצור.

מנגנוני הסחר בזיכויי פחמן (carbon credit) מהווים רכיב מפתח במאמצים הלאומיים והבינלאומיים לריסון העלייה בגזי החממה. אספקה מוגברת של אשלגן תגדיל את המשקל המוחלט של השורשים ובכך את נפח קיבוע הפחמן הדו-חמצני בקרקע. מתוך כך נראה כי דשן אשלגן, עשוי לסייע בריסון של גזי חממה ולהפחית את התחממות כדור הארץ.

17-08-2011

מנקים את הבית

מאת דודו זבידה סמנכ"ל בכיר לתפעול במפעלי ים המלח

כ 850 מעובדי מפעלי ים המלח נרתמו למבצע "מנקים את הבית". והתוצאות? בפוסט הבא.

התחושה הנינוחה המורגשת לאחר שמנקים את הבית מוכרת לכל אחד מאיתנו. אנחנו במפעלי ים המלח תמיד היינו פריקים לסדר וניקיון. בשלוש השנים האחרונות, הנושא החל לקבל התייחסות אישית מצד הנהלת החברה הנוכחית – בראשות המנכ"ל דני חן והמשנה למנכ"ל אבנר מימון ובעידודו של אשר גרינבאום, המשנה למנכ"ל כיל, וכפועל יוצא, התחלנו בנקיטת פעולות מאומצות בתחום זה.

יום המבצע תוכנן מספר חודשים  מראש: נקבע מנהל פרויקט ומפעל אחראי, נקבעה מנהלת לליווי הארגון וההכנות, אתר סדום חולק לגזרות, ובראש כל גזרה הופקד מנהל יחידה ארגונית. ציוד עזר שהוזמן על פי דרישות וצרכי המפעלים חולק בטרם התחלנו את עבודות הנקיון, ואז- יצאנו לעבודה!

ב15.6, יום חמים ונעים, יצאנו לנקות את "הבית". 850 מעובדי המפעלים עמלו באותו יום על ניקיון המבנים, החצרות והשטחים הסובבים. עובדים ועובדות אחזו במטאטא, מגרפה, דלי ושקיות אשפה ועסקו במשך מספר שעות בניקיון האתר מפסולת ואשפה ביתית, עצים וברזלים- ובסה"כ נאספו 73 טון של אשפה!!

השמועה על הצלחת המבצע הופצה, וכעת גם בחברות אחרות של כיל  –  רותם אמפרט וחברת הברום, רוצים גם הם לערוך ימי ניקיון כאלה.

כמובן שבשבילנו, לא מדובר ביום אחד, ואנחנו ניפגש למבצע נוסף בסדום במהלך מרץ- אפריל בשנה הבאה.

11-08-2011

מבקר המדינה קובע

מאת מערכת בלוג מפעלי ים המלח

מפעלי ים המלח התריעו כבר ב-1971 על סכנת ההצפה של בתי המלון , אך רשויות המדינה לא נקטו צעדים נדרשים כדי למנוע אותה

דוחות מבקר המדינה (2003, 2005): המדינה נושאת באחריות למצב ועליה לדאוג להגנות בתי המלון בים המלח.

"אף שכל הגופים הקשורים (משרד התיירות; החברה לפיתוח חוף ים המלח, חבל סדום וערד בע"מ; מינהל מקרקעי ישראל; והמועצה האזורית תמר) לפיתוח אזורי התיירות האמורים ידעו כבר בשנת 1971 שעליית מפלס הבריכה עלולה לגרום בעתיד להצפת החוף, הם עודדו את פיתוח האזורים האלה בלי לתת פתרון של קבע לבעיה" (דוח מבקר המדינה, 2003, עמ' 761; דוח מבקר המדינה, 2005, עמ' 715).

"בשל ניצול מי הירדן המזינים את ים המלח ועקב שנים שחונות, נוצרה, בעשורים האחרונים, נסיגה מתמדת של מי הים והחל תהליך של ייבוש באגן הדרומי של הים. מכוח חוק הזיכיון בנתה חברת מפעלי ים המלח על האגן הדרומי שיבש כמה בריכות תעשייתיות ומוזרמים אליהן מי ים הנשאבים מן האגן הצפוני. השטחים באזורים עין בוקק וחמי זוהר שיועדו לתיירות שוכנים לחופה של אחת הבריכות (בריכה 5), ולא לחופו של ים טבעי, והנופשים מתרחצים בבריכה זו" (דוח מבקר המדינה, 2005, עמ' 717).

"כבר בשנת 1971 התריע מנכ"ל מפעלי ים המלח לפני מקבלי ההחלטות הקשורים לפיתוח אזורי התיירות: משרד התיירות, מנהל מקרקעי ישראל, החברה לפיתוח והמועצה האזורית תמר, על סכנת ההצפה הנשקפת לחוף שליד בריכה 5, אולם למרות זאת הוחלט לפתח בו אזורי תיירות" (דוח מבקר המדינה, 2005, עמ' 717).

"בחוות דעת פנימית של מנהל מקרקעי ישראל מאוקטובר 1971 נאמר ש"יש למנוע בעתיד הקמת בתי מלון ומבנים אחרים בטווח ההצפה של המים" (דוח מבקר המדינה, 2003, עמ' 763).

"נוכח האמור לעיל התבקש לכאורה עוד ב-1971 שהגופים הקשורים לפיתוח אזורי התיירות: משרד התיירות, ממ"י, החברה לפיתוח והמועצה האזורית יפסיקו לעודד בנייה נוספת במקום, או יתכננו את הקמת המבנים באזורי התיירות במקומות גבוהים יותר, באופן שהמפלס הנמוך ביותר של המבנים, לרבות היסודות, יהיה גבוה ממפלס המים המרבי שאליו ניתן מהבחינה הטכנית להרים את הסוללות התוחמות את הבריכה. אולם, כפי שיתואר להלן, הגופים הממלכתיים שעסקו בפיתוח האזור לא פעלו כמתחייב מהמידע שהיה לפניהם" (דוח מבקר המדינה, 2003, עמ' 764).

"המשרד (התיירות), החברה לפיתוח ומנהל מקרקעי ישראל עודדו בנייה בשני אזורי התיירות הנדונים, ובשנים 1980 – 1988 הוקמו באזורים אלה שמונה בתי מלון, ובהם 1350 חדרים, וכן מסעדה ומרכז מסחרי, חלקם על שפת בריכה 5. הבנייה נעשתה בידיעה ברורה של כל הגורמים האחראים שהחל ב- 1995 עלולים היסודות של המבנים להיות מוצפים, והחל ב-2012 ייתכן ויוצפו אף הקומות התחתונות שלהם, אם לא יוגנו. יצויין, שרוב מקימי בתי המלון (חוץ משלושה) וכל מקימי המבנים המסחריים, חתמו לפני מפעלי ים המלח על מסמך, ולפיו ידוע להם שמפלס מי הבריכה עולה בהתמדה" (דוח מבקר המדינה, 2003, עמ' 765).

"בדצמבר 1992 התקיימה ישיבה בהשתתפות שר האוצר ושר התיירות, נציגי משרדיהם ונציגי המינהלה, ובישיבה סוכם כדלהלן:

1. הממשלה תודיע ליזמים כי היא נושאת באחריות להקמת הגנות ישירות בעין בוקק וחמי זוהר.

2. אגף התקציבים ומשרד התיירות יגבשו תוכנית למימון ההגנות (דוח מבקר המדינה, 2003, עמ' 766 -767).

"התשתיות ובתי המלון הראשונים באזורי התיירות נבנו בלא שניתנה הדעת על בעיית המפלס העולה, למרות שכל הגופים הקשורים לפיתוח התיירות ידעו על הבעיה, ניתנו אישורים לבניית בתי מלון נוספים באזורים האמורים; ובתכנונם ובבנייתם של בתי המלון הובאה בחשבון רק סכנת ההצפה הנשקפת להם בטווח הקצר. יצויין כי עד שנת 2005 הוקמו באזורי התיירות בעין בוקק ובחמי זוהר כ – 4000 חדרי מלון." (דוח מבקר המדינה, 2005, עמ' 717).

"משהתברר כי עליית המפלס הנמשכת של בריכה 5 עלולה לגרום להצפת החוף, היה על הגופים הנוגעים בדבר להיערך מיד למציאת פתרון קבע לבעיה זו, אך הדבר לא נעשה" (דוח מבקר המדינה, 2005, עמ' 717).

"במועד סיום המעקב מנה משרד מבקר המדינה עשרה גופים שבזמן כלשהו היו אחראים לטיפול בנושא פתרון הקבע. עוד הועלה כי בשל ריבוי הגופים המטפלים בנושא פתרון הקבע, התחלפותם התדירה וחוסר התיאום ביניהם, יש שגוף אחד פעל בניגוד להנחיות האחר" (דוח מבקר המדינה, 2005, עמ' 721).

"כבר משנת 1971 ידעו משרדי הממשלה הנוגעים בדבר על העלייה המתמדת במפלס המים בבריכה 5 ועל הסכנה הנשקפת מכך לבתי המלון השוכנים על שפת הבריכה, ולמרות זאת המשיכו לקדם את בניית בתי מלון בחוף" (דוח מבקר המדינה, 2005, עמ' 726).

"כל מקבלי ההחלטות מ-1971 ואילך לא נתנו את דעתם על המשמעויות ארוכות הטווח של עליית המפלס של בריכה 5, והחליטו לפתח לידה אזורי תיירות אף שכבר היה ידוע כי מיימי הבריכה עלולים להציף את בתי המלון. עקב כך תידרש המדינה לשלם על הבעיה מחיר יקר מאד" (דוח מבקר המדינה, 2003, עמ' 772).

לחצו כאן כדי לקרוא הנוסח המלא של דוחות מבקר המדינה 2003, 2005

26-07-2011

קציר המלח – רקע

מאת מערכת בלוג מפעלי ים המלח

האגן הדרומי של ים המלח הינו הבסיס לפעילות התעשייתית והתיירותית באזור ים המלח. האגן הדרומי מוזן היום במי ים המלח באמצעות תחנת שאיבה והוא בנוי מבריכות אידוי ענקיות של מפעלי ים המלח שתפקידן שיקוע המלח. כל בתי המלון באזור ים המלח שוכנים לחופה של בריכה זו, כשהבריכה הענקית משמשת כתחליף לים. כתוצאה משקיעת המלח לקרקעית הבריכה, עולה מפלס הבריכה בכ-20 ס"מ בשנה.

צורתו של ים המלח, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, עברה תהליך שינוי משמעותי לעומת צורתו המקורית. כיום מורכב ים המלח משני אגנים: האגן הצפוני של הים הוא אגן טבעי שמפלסו יורד בכמטר בכל שנה. האגן הדרומי מכיל את בריכות האידוי של מפעלי האשלג הישראליים והירדנים.

ירידת המפלס באגן הצפוני נגרמת בעיקר בשל פרויקט 'המוביל הארצי' ומפעלי מים בלבנון, סוריה וירדן, אשר מונעים את זרימת המים לנהר הירדן ולים המלח. פעם זרמו בכל שנה לים המלח יותר מ- 1.4 מיליארד קוב מים – היום לאחר הקמת המוביל הארצי ומפעלי מים נוספים, זורמים כ- 200 מיליון קוב בשנה בלבד. כתוצאה מכך, האגן הדרומי של ים המלח, הגבוה בעשרות מטרים מחלקו הצפוני ולכן גם רדוד יותר מחלקו הצפוני, החל להתייבש כליל. הודות לפעילות מפעלי ים המלח שמזרימים מים מהאגן הצפוני של ים המלח לאגן הדרומי שלו, יש מים באגן הדרומי של ים המלח.

באגן הדרומי הוקמו בשנות השישים בריכות אידוי ענקיות של מפעלי ים המלח, בהתאם לזיכיון שקיבלה החברה מהמדינה. החל משנות השבעים, הוקמו לחופה של בריכת האידוי מס' 5, באזור עין בוקק ובאזור חמי זוהר, רצועת בתי מלון משגשגת המושכת אליה כמיליון תיירים מדי שנה, כשהבריכה הענקית, שהוקמה לשם הפקת מינרלים, משמשת את בתי המלון והתיירים כים.

מהו קציר המלח?
השלב הראשון בתהליך הייצור של מפעלי ים המלח הינו ריכוז מי הים על מנת שניתן יהיה להפיק מהם את המוצרים החשובים כמו אשלג, ברום ומגנזיום. הליך ריכוז המים מתבצע בצורה טבעית בבריכה 5 באמצעות שימוש באנרגיית השמש. כחלק מתהליך טבעי זה גם שוקע מלח שולחן (כפי שהוא שוקע גם באגן הצפוני הטבעי).

מדי שנה, שוקעים 16 מיליון קוב מלח שולחן בקרקעית הבריכה בקצב של 20 ס"מ לשנה. על מנת לשמור על קיום נפח המים בבריכה, מועלה מפלס המים בהתאם באותם 20 ס"מ בכל שנה. מאז הוקמה הבריכה הפתרון היה להגביה מידי מספר שנים את הסוללות סביב הבריכה. עתה, לאחר שנים רבות, אנחנו מתקרבים לשלב בו הרמה נוספת יכולה לסכן את בתי המלון.

על מנת למנוע המשך הגבהה של מפלס המים וכדי לחסוך בחומרי בנייה לסוללות שמקורם בואדיות באזור, הומלץ לאחרונה לבצע את התהליך המוכר לנו בשם קציר מלח: הקציר יבוצע על ידי דוברות שיגרדו ויקצרו את המלח ששקע על קרקעית הבריכה, יאספו אותו ויעבירו אותו לגדת הבריכה ומשם במסוע ובדוברות לשיקוע באגן הצפוני.

מדובר בפרויקט מורכב ויקר הכולל דוברות לאיסוף המלח, צנרת לשליחתו לחוף הבריכה, מערכי ניקוז למלח, מסועים ודוברות לפיזור בים. הקמת הפרויקט והרצתו יימשכו כשש שנים.

בפוסט הבא נדון בביצוע קציר המלח והאחראיים לתהליך זה.

19-07-2011

שמירה על הסביבה כערך חשוב וכמרכיב עיקרי בתהליכי הייצור

מאת מערכת בלוג מפעלי ים המלח

השילוב בין האוצרות הטמונים במימי ים המלח לבין המדע והטכנולוגיה המתקדמת, יחד עם תהליכי הייצור המיוחדים והמודעות הסביבתית, הופכים את פעילות מפעלי ים המלח לתהליך מיוחד במינו הדואג לסביבה.

ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם, הוא מאגר מרוכז של מינרלים ומלחים, ביניהם ארבעה יסודות שחיוניים לגוף האדם ולסביבה: נתרן, אשלגן, ברום ומגנזיום, בריכוז גבוה פי 10 מאשר בים התיכון. בנוסף, אזור ים המלח מתברך באקלים המאופיין בימי שמש לאורך כל ימות השנה ובלחות נמוכה מאוד. ניצול אנרגיית השמש בתהליך הפקת המינרלים על-ידי מפעלי ים המלח שוות ערך לאנרגיה שמפיקים 14 מיליון טון דלק בשנה, עובדה שהופכת את מפעלי ים המלח למפעל שעושה שימוש בהכי הרבה אנרגיה סולארית בעולם.

הרעיון הראשוני לפיתוח האזור באמצעות המשאבים הטבעיים שבו עלה בספרו של לייב לוינסקי, "מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת" (היא שנת 2040), שפורסם בשנת 1892. גם חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, חזר על החזון בספרו אלטנוילנד (Altneuland), ותיאר את האזור כמקום של תעשיה משגשגת.

משה נובומייסקי

בעקבות הספר, הגיע לארץ ישראל מהנדס מכרות צעיר בשם משה נובומייסקי בשנת 1911, כדי לבדוק את האפשרות להפיק את המינרלים ממימי ים המלח. בסופו של דבר, לאחר מאבקים רבים, השיג לבסוף נובומייסקי מממשלת המנדט הבריטי את הזכיון להפקת אשלגן וברום, והפך את חברת האשלג הארצישראלית למפעל מוצלח.

מפעל כה מוצלח, שבשנת 1940 היווה היצוא ממנו 40% מכלל היצוא מהארץ. במלחמת העצמאות נסגרו מפעלי ים המלח בשל המלחמה והוקמו מחדש 4 שנים לאחר מכן: בשנת 1952, החליטה הממשלה להקים חברה ממשלתית, "מפעלי ים המלח", השייכת לקבוצת כימיקלים לישראל, אז חברה ממשלתית.

בשנת 1961 נכנס לתוקפו חוק זיכיון ים המלח, שקובע כי למפעלי ים המלח יש את הזיכיון  להפקת מינרלים מים המלח, כולל חכירת קרקעות הדרושות לשם כך. תוקף הזיכיון נקבע עד ל-31 במרץ 1999, אך תיקון לחוק בשנת 1986 האריך את הזיכיון ב-30 שנים נוספות, עד שנת 2030. בשנות ה-90 הופרטו מפעלי ים המלח וכימיקלים לישראל (כיל) לציבור ולבעלי שליטה, והחל משנת 2000 כל מניות מפעלי ים המלח מוחזקות בידי כיל.

איך מפיקים את האשלגן ואת שאר המינרלים?

הפקת האשלגן מתבצעת במספר שלבים:

1. ראשית, נשאבים מי ים המלח המכילים את האשלגן מהאגן הצפוני של ים המלח לאגן הדרומי של ים המלח, שהוא בעצם מערכת בריכות אידוי סולארי בשטח של כ-150 קמ"ר.

2. לאחר מכן, בתהליך ידידותי לסביבה ותוך ניצול אנרגיית השמש מאדים את התמיסות והופכים את התמיסות למרוכזות יותר. בשלב הראשון שוקע מלח השולחן שהוא מסיס פחות מהמלחים האחרים. לאחר הוצאת מרבית מלח השולחן מגיעה התמלחת לרוויון במינרל הנקרא קרנליט (המכיל אשלג, מגנזיום כלורי ומלח שלחן) תמלחת זו מועברת למערך בריכות נפרד בו משוקע הקרנליט בדרך של אידוי סולרי.

3. בהמשך, נאסף הקרנליט  באמצעות דוברות ש"מגרדות" את הקרקעית ואוספות את המשקעים, שנשלחים להפקת האשלג והמגנזיום, וכמובן מלח הבישול. התמלחת הנותרת עשירה בברום ומועברת למפעל הברום.

4. בסופו של דבר, עודפי התמלחות  מושבים לים המלח לזאת ללא חומרים מזהמים או כאלה שמקורם אינו בים.

קרנליט
אשלג





המוצרים שמופקים במפעלי ים המלח משתמשים לשימושים רבים: האשלג שהוא המוצר העיקרי, משמש בעיקר לדישון.  הברום משמש בתעשיית האלקטרוניקה כמונע בעירה ולשימושים רבים נוספים, המגנזיום שהיא המתכת הקונסטרוקטיבית הקלה בעולם משמשת בתעשיית הרכב ובייצור האלומיניום ומלח השולחן משמש למאכל ולשימושים אחרים.

חברת 'מפעלי ים המלח' רואה עצמה חלק מהסביבה המיוחדת הזו ופועלת לשימורה. מדיניות חברה זו מיושמת באמצעות חינוך והדרכה של כלל הדרגים במפעלים, תוך שיתוף פעולה עם הגורמים האמונים על הגנת הסביבה. החברה פועלת בדבקות על מנת לשמר את הייחוד של האזור שבו תעשייה, סביבה, תושבים ותיירות חיים בכפיפה אחת.

...89101112


דוח אחריות תאגידית